חידודי לשון ונושאים יחודיים בשפה העברית

שנת הלימודים תשע"א הוכרזה על ידי משרד החינוך כשנת הלשון העברית. לפי שר החינוך, יש לחזק את השפה העברית כיוון שהשיח מתבסס היום על אוצר מילים דל, שיבושי לשון רבים וקשיים בהתבטאות בעל-פה ובכתב.

בפינה זו, שפותחה על ידי צוות המרצים בחוג ללשון העברית, יפורסמו מאמרים, ניבים, חידושי לשון ונושאים ייחודיים ללשון העברית שנועדו לסייע לדוברי השפה העברית. נשמח לקבל תגובות, רעיונות והצעות.

לשליחת תגובה לחצו כאן.

 

לכבוד ט"ו בשבט: מפֵּרותָיו של הפרי

הפרי הוא איבר של צמח המתפתח מן השחלה אחרי ההפריה והמכיל את הזרעים. שורש המילה הוא פר"ה והקשר הוא ברור. הצירופים השונים של המילה פרי מציינים משמעות מוחשית או מופשטת. במשמעות המוחשית יש צירופים כמו פרי האדמהפרי בוסרפרי הדרפרי מגדים (פרי טוב וטעים), פרי הילולים (פרי נאה והדור) ובהשאלה גם תוצאות טובות ומזהירות. הצירופים המושאלים האחרים של המילה פרי במשמעות מופשטת הם פרי בטןפרי הדמיוןפרי מעלליו (תוצאות המעשים, בדרך כלל במשמעות שלילית), פרי עטופרי באושים (תוצר גרוע ושלילי),פרי רוחו (כל מה שיצר במחשבתו), פֵּרֵי פֵּרוׂת (רווח שהושג מרווח קודם).

במזמור "אשת חיל" המשבח ומהלל את האישה האידאלית נאמר: "תנו לה מפרי ידיה" (משלי, לא, לא). פרי אחר מובא בדברי חז"ל השואלים: "אלו דברים שאדם אוכל פֵּרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא?" (פאה, א, א) ומשיבים: "כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם".

ראינו שבדרך כלל המילה פרי מציינת רעיון חיובי, ואכן ידועים הצירופים: נשא פריעשה פרי. ניבים שהניבה המילה "פרי" בשפתנו: נפל לידיו כפרי בשל – כשרוצים לומר שמישהו הגיע להישג בקלות, והניב כעץ כן פריו המזכיר במשמעותו את הניב העממי: התפוח לא נופל רחוק מהעץ.

 

לשון לפסח

ליקטה וערכה ד"ר אילת יפת

שם החג

שם החג נגזר מן הפועל פָּסַח המופיע בפסוק: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (שמות יב 27).

צירופים עם השם פסח

פסח ראשון – פסח שנעשה בי"ד בניסן. נקרא גם פסח גדול.

פסח שני – פסח שנעשה בי"ד באייר על ידי אנשים שהיו טמאים או שהיו בדרך רחוקה בזמן הפסח ולא יכלו לעשות אותו במועדו. נקרא גם פסח קטן.

שביעי של פסח – היום האחרון (השביעי) של חג הפסח החל בכ"א בניסן.

בעברית של היום רבים מכנים בטעות את "שביעי של פסח" בשם "פסח שני".

פסח מצרים – חג הפסח הראשון שחגגו בני ישראל כשיצאו ממצרים.

פסח דורות – חג הפסח הנערך מן השנה השנייה לצאת ישראל ממצרים ועד ימינו.

תזוזות משמעות שחלו בצירופי מילים הקשורים בחג הפסח

עקרת הבית – בהגדה מופיע הפסוק:"מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ"(תהילים קי"ג 9). הכוונה בפסוק היא לאישה עקרה לעומת אם הבנים. בימינו עקרת הבית היא אישה שאינה עובדת מחוץ לביתה (ויש אומרים עקרת הבית היא עיקר הבית).

ליל שימורים – מקורו של הצירוף בפסוק: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה' להוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַיְלָה הַזֶה לה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (שמות יב 42). בפסוק כוונת המילה שימורים היא שמירה. יש לשמור את הלילה הזה לדורות, לזכור את הנסים וכו'. בימינו ליל שימורים הוא לילה של ערנות וחוסר שינה שבו נעשית פעילות כלשהי.

לחם עוני – הצירוף לחם עוני מופיע בפסוק: "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז 3). משמעותו המקורית של הצירוף היא מָצוֹת. בימינו הכוונה לתזונה בדוחק, מצב כלכלי קשה.

כל דכפין – בהגדה של פסח מופיע המשפט הידוע: "כל דכפין ייתי ויכול…" שפירושו: "כל הרעב יבוא ויאכל" (כפן = רעב). בימינו פירוש הביטוי הוא כל אדם או כל מי שרוצה באופן כללי ולאו דווקא אדם רעב.

מצוין – בהגדה כתוב: וַיְהִי שָׁם לְגוֹי – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם. מצוינים במשמעות מסומנים, כלומר נבדלים מאחרים על ידי פרטים מסוימים, כמו הלשון הלבוש והשמות.

בימינו מצוין הוא ציון לשבח.

אפיקומן מהו?

המילה "אפיקומן" נזכרת לראשונה במשנה, במסכת פסחים פרק י משנה ח: "ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". מקור המילה ככל הנראה מיוונית, אך ישנן כמה דעות לגבי דרך הגייתה ומשמעותה. לפי דעה אחת אפיקומן הוא הרכב של שתי מילים יווניות: אפי = על, קומוס = הילולה (בדומה לקומדיה). אפי קומן = להילולה. אחרי הסעודה נהגו היוונים לצאת אפי קומן, כלומר להילולה. ואולם מנהג היהודים שונה, כמו שכתוב: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", כלומר אין יוצאים ומשתכרים אחרי הסעודה אלא להיפך מסיימים בחתיכת מצה. חתיכת מצה זו נקראת בפינו אפיקומן. לפי דעה המופיעה במשנה, המילה "אפיקומן" היא מילה יוונית שמשמעה כמו "קינוח" או "מנה אחרונה", ואילו בגמרא דרשו מילה זו בדרך הנוטריקון: אפיקו מן = הוציאו מזון…".

מפטירין פירושו מסיימים, משורש זה המילים: הפטרה = סיום, נפטר = סיים את חייו, התפטר = סיים את תפקידו ועוד.

וכאן המקום לסיים…

חג שמח!

 

בול השפה העברית

האקדמיה ללשון העברית שיתפה פעולה עם השירות הבולאי כדי להנפיק בול חדש לשפה העברית, שאותו עיצב דוד בן-הדור.

במרכזו של הבול ניצב שתיל צעיר ורענן, שעליו יוצרים את המילה "עברית". שורשיו של הבול יוצרים שורות של מילים שמקורן מרובדים שונים של השפה העברית: לשון המקרא, לשון חז"ל, לשון ימי הביניים והעברית החדשה.

 

למידע נוסף פתח את עלון המידע אודות הבול וצפה בבול בהגדלה / (תודה לשירות הבולאי על זכות השימוש בקבצים)

bul

באדיבות החשב הכללי ומדינת ישראל

 

100 שנה ליסוד ועד הלשון העברית / באדיבות אריה אולבסקי, השירות הבולאי

בשנת 1889 נוסדו בירושלים חברת "שפה ברורה" ו"ועד הלשון העברית", ומטרתם הייתה להפוך את הלשון העברית עתיקת היומין ללשון הדיבור היומיומי של הישוב היהודי בארץ ישראל. תאריך זה מציין אפוא את ראשיתו של התהליך, שהוא אחד מהישגיה המופלאים של התנועה הציונית: תחיית הדיבור העברי כלשון מדוברת יומיומית.

שנת תש"ן נקבעה אפוא, על-ידי ממשלת ישראל כשנת הלשון העברית. עם קום המדינה יזם ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, את כינונה של "האקדמיה ללשון העברית" בתור יורשת חוקית של "ועד הלשון". הכנסת חוקקה בשנת 1953 את ":חוק המוסד העליון למדע הלשון העברית: האקדמיה ללשון", ובו נקבע תפקידו של המוסד: "לכוון את התפתחות הלשון העברית על יסוד חקר הלשון לתקופותיה ולענפיה". "חוק האקדמיה ללשון העברית" מקנה למליאת האקדמיה זכות חקיקה בלשון. בדומה לזכות המסורה בידיהכנסת לחוקק את חוקי המדינה.

מליאת האקדמיה מורכבת מעשרים ושלושה חברים ועוד כמספר הזה חברים יועצים–כולם חוקרי לשון וסופרים , המותנים לכל ימי חייהם. במסגרתה פועלות עשרות ועדות מקצועיות בתחומי חיים שונים ובתחומי המינוח והדקדוק. חברי המליאה עושים את עבודתם בהתנדבות ושלא על מנת לקבל פרס. רוב עובדי האקדמיה הם אנשי מדע, תואר שני ושלישי במדעי היהדות ומהם בדרגות בכירות ביותר (פרופסורים).

בין הנושאים המרכזיים באקדמיה כיום:

  1. המפעל המדעי המרכזי של האקדמיה הוא "מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית". תכליתו–עשיית מילון מדעי כולל ומתאר של אוצר הלשון העברית לרבדיו ההיסטוריים והסגנוניים. מספר הטקסטים המתוקנים מגיע עד כה ל- 7 מיליון. טקסטים אלו נותחו ניתוח דקדוקי והועלו על גבי מחשב. מפעל המילון ההיסטורי יקיף את כל סוגי הספרות היהודית לתקופותיה וישרת את כל העוסקים במדעי היהדות כולם (הלכה ואגדה, מחשבה, קבלה ומוסר, ספרות והיסטוריה ועוד).
  2. בבית האקדמיה נמצאים שרידי ספרייתו של אליעזר בן-יהודה, מחייה הלשון העברית, שרידים שמילטה האקדמיה והצילתם מאובדן מוחלט, כן שוחזר חדר המגורים של מחייה הלשון העברית. בכוונת האקדמיה לבנות מוזיאון וארכיון, שישמשו מרכז מידע לתולדות הדיבור העברי בארץ ישראל.
  3. מפעל לחקר המילה העברית: המפעל מכוון לרכז את כל מה שנכתב על כל מילה ומילה עברית, בספרות המחקר בעברית ובלשונות אחרות, מראשית הכתיבה הבלשנית ועד היום. מפעל כזה נהוג ומקובל בכל ארצות התרבות המתוקנת.

 

בול 100 שנה לועד הלשון העברית שיצא לאור בשנת 1989


bul2

באדיבות החשב הכללי ומדינת ישראל

 

עברית פורימית

פורים

חג פורים נקרא כך על שום הפור, הגורל שהפיל המן כדי לקבוע את התאריך שבו ישמיד יהרוג ויאבד את כל היהודים: "עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר" (אסתר ט כו).
כבר במגילה מופיע השם פורים בלשון רבים מפני שנקבעו שני ימי חג: "לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" (אסתר ט כא).

פורים דמוקפין – בערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן-נון, כמו ירושלים ויריחו, חוגגים את פורים בט"ו באדר והוא נקרא פורים דמוקפין.

שושן פורים – כינוי ליום ט"ו באדר שבו חגגו את פורים בעיר שושן, שהייתה מוקפת חומה. הצירוף שושן פורים הועבר מן האידיש, ומאחר שבעברית אין להקדים סומך לנסמך מן הראוי לכנותו פורים-שושן (פורים של שושן).

פורים דפרזים – בערי הפרזות, הערים שאינן מוקפות חומה, חוגגים את פורים בי"ד באדר והוא נקרא פורים דפרזים.

פורים קטן – בשנה מעוברת, שיש בה אדר א' ואדר ב', מכנים את י"ד באדר א' פורים קטן.

 

ונהפוך הוא – משולט לנשלט – פעיל וסביל במגילת ההפך

כשקוראים במגילה מתוודעים לדמותה הפסיבית של אסתר המתוארת בלשון סביל: וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר (פעמיים), ובהמשך מתואר מה עושים לה אחרים כדי להכשירה להיות מלכה. לעומתה, אחשורוש המלך הכול יכול, מתואר בלשון פעיל: בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה וכו'. אירועי המגילה המתגלגלים הופכים את היוצרות: אסתר הופכת לדמות חזקה ודומיננטית בזכות הפעולות שהיא עושה: "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ…" היא מזמינה את המלך והמן "אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" – כל הפעולות המיוחסות לה הן בלשון פעיל. בניגוד אליה, המלך היורד מגדולתו שואל אותה בלשון סביל שלוש פעמים: "מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ" (ולא: וְאֶתֵּן, וְאֶעֱשֶׂה). גם החוק שהוא חוקק מוזכר במגילה שש פעמים בלשון סביל: וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. (דת=חוק).

פורים שמח!

ד"ר בת-ציון ימיני

 

ניבים וצירופי לשון מן המגילה

* כיד המלך – בשפע רב, בנדיבות
"וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ" (אסתר א ז).
* עד חצי המלכות – ככל אשר תרצי
"וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ" (אסתר ה ד).
* ככתבו וכלשונו – בדיוק כמו שכתוב, בנוסח המדויק
"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ–אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ" (אסתר א כב).
* ונהפוך הוא – להיפך, אדרבה
"בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט א).

 

ומה פירוש עדלאידע?

העדלאידע (עדלידע) הוא שמה של התהלוכה ההיתולית המתקיימת בפורים שנקראה בשם "קרנבל". בשנת תרס"ב (1932) הוכרז על תחרות למתן שם קבוע לתהלוכה. מתוך כ-300 הצעות שהוגשו, נבחרה הצעתו של הסופר י"ד ברקוביץ' להעניק לתהלוכה את השם "עדלאידע". מקור המילה במסכת מגילה (דף ז עמ' ב), שם כתוב: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר – חייב אדם להתבשם (להשתכר) בפורים עד שלא ידע (להבחין) בין ארור המן לברוך מרדכי.
בין המציעים האחרים היו גם חיים נחמן ביאליק שהציע את המילה "פּוּרָה", טשרניחובסקי שהציע את המילה "אסתורת" ואברהם שלונסקי שהציע את המילה "צהלולה".

 

מילים שמקורן בפרסית

נשמע מוזר, אבל לנו ולאחמדיניג'ד יש שפה משותפת…
מילים רבות הגיעו לעברית מן הפרסית במקרים רבים בתיווך הערבית או הארמית. ומכיוון שהפרסית היא שפה הודו-אירופית ניתן למצוא מילים דומות גם באנגלית ובשפות אירופאיות.
דוגמאות – אשפז, אתרוג, בוסתן, בזאר, גזבר, גנזים, דורון, דוכן, דת, הנדסה, זמן, חאקי, לימון, סוכר, סרבל, פיג'מה, פיסטוק, פרבר, פרדס, פתגם, קיוסק, שח-מט ועוד.
ובסלנג – אשכרה, בלגן.

פורים שמח!!!

 

"מעוז צור" – בעצם, מה אנחנו שרים?

שנת הלימודים תשע"א הוכרזה על ידי משרד החינוך כשנת הלשון העברית. לפי שר החינוך, יש לחזק את השפה העברית כיוון שהשיח מתבסס היום על אוצר מילים דל, שיבושי לשון רבים וקשיים בהתבטאות בעל-פה ובכתב.
בפינה זו, שפותחה על ידי צוות המרצים בחוג ללשון העברית, יפורסמו מאמרים, ניבים, חידושי לשון ונושאים ייחודיים ללשון העברית שנועדו לסייע לדוברי השפה העברית. נשמח לקבל תגובות, רעיונות והצעות.
לשליחת תגובה לחצו כאן.

על הפיוט

עריכה: ד"ר אילת יפת

"מעוז צור" הוא פיוט שנכתב במאה ה-13 בגרמניה בתקופת מסעות הצלב. האות הראשונה בחמשת הבתים הראשונים מהווה אקרוסטיכון של שם המחבר – מרדכי, ושלוש האותיות הראשונות של המילים הראשונות בבית השישי יוצרות את המילה "חזק" – ברכה עצמית מקובלת בקרב הפייטנים. הבית הראשון והבית האחרון כתובים בלשון הווה, והם מביעים תקווה לבניית בית המקדש ובקשה לנקום באויבי ישראל. שאר הבתים מתארים את הפעמים הרבות שבהן נגאל עם ישראל: הבית השני מספר על יציאת מצרים, הבית השלישי – על סוף גלות בבל, הבית הרביעי – על נס פורים, והבית החמישי – על ניצחון החשמונאים. נהוג לשיר את הפיוט לאחר הדלקת נרות חנוכה, יש השרים רק את הבית הראשון, אך בבתים רבים נוהגים לשיר את כל הפיוט.

מילות הפיוט

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִילְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִיוְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַמִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁירמִזְמוֹרחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁיבְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁיבְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָההוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹיָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:
דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִיוְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִיכִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּיכִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶללְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:
כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁאֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַחוּלְמוֹקֵשׁוְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָוְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיועַל הָעֵץ תָּלִיתָ:
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַיאֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַיוְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּיםנַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָהקָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָוְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָמֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה

דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵלצַלְמוֹן

וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה

הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

 

הסבר לבית הראשון
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי – שלושה כינויים לאל החזק המושיע בעת מצוקה.
לךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ – ראוי לשבח אותך.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי – תבנה את בית המקדש (העתידי), שנקרא גם בית תפילה.
וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ – ובמקדש נקריב זבחי תודה.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּרהַמְנַבֵּחַ – כאשר תטבח ותהרוג את האויב המקלל ומחרף.
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּח – אז אגמור את ההלל עם חנוכתו והכשרתו של המזבח.

הערות:
"תודה" הוא שמו של אחד מסוגי הקרבנות שהוקרבו במקדש.
"המנבח" הוא כינוי לאויב הנובח ככלב.
"לגמור את ההלל" – "הלל" הוא כינוי למזמורים קיג-קיח בתהילים, הנאמרים בחגים ובראשי חודשים כמזמורי שבח לה'. יש להלל שתי גרסאות: האחת קצרה והשנייה ארוכה יותר, המכונה "הלל שלם". בביטוי "לגמור את ההלל" הכוונה היא שיש לומר את הגרסה הארוכה, וחנוכה הוא אחד המקרים האלה. ולכן המילים "אז אגמור בשיר מזמור" כוונתן לאמירת "הלל שלם" בחנוכה. אגב, זהו מקורו של הניב "גמר עליו את ההלל" שמשמעותו – שיבח והילל אותו מאוד.

חג אורים שמח!!!