ד"ר לימור ראובך בריאיון בגלי צה"ל

ראיון עם ד"ר לימור ראובך, מומחית לספרות ולמיגדר, ומרצה במכללת לוינסקי לחינוך, המביאה הסבר מעמיק על הקשר בין תחפושות ומיגדר

 

גלי צה"ל, 6.3.2019

תמלול:

שרון קנטור : אנחנו בשיחתנו האחרונה למחצית זו עם הד"ר לימור ראובך, הד'ר לספרות ומיגדר ומרצה במכללת לוינסקי לחינוך. היי! לימור! שלום! את תגיבי על כל מה שנאמר עכשיו.
ד'ר לימור ראובך : קודם-כל, אני אתחיל דווקא בדברים של לוק. כי היא מבטאת איזשהו קול שאני חושבת שבדיוק מביע את השינוי הקטן שאנחנו עוברים. אני אתחיל קודם-כל מעמדת המוצא. עמדת המוצא היא שתחפושות, אני חושבת שזה תוצר תרבותי לוקלי והתחפושת.. המינעד של התחפושות משקף פחות או יותר את מה שקורה בחברה שלנו – ישראל 2019. מסכימים?
ג'קי לוי : יש בזה משהו.
שרון קנטור : כן! אנחנו רואים באתרים. באמת חיילים ושוטרים זה במקום מאד גבוה שם בעמוד הפתיחה. כן..
ד'ר לימור ראובך : נכון. חיילים, שוטרים. מצד-שני, נסיכות. ואם יש משהו שהוא קצת יכול להיות יוניסקס.. אז אנחנו רואים את זה כמו שטענתם קודם, עם חצאית סקסית וכו' וכו'. אז מצד-אחד, התחפושת משקפת איזשהי תרבות ובתרבות הזאת אנחנו רואים שאין תזוזה. הנסיכה היא נסיכה, היצור האגדי בסופו של דבר הוא בעל שמלת מלמלה – אני מדברת על היוניקורן. שבוע שעבר הייתי בחנות תחפושות וראיתי שיש שמלות של הבנות – שמנות של (?) זאת-אומרת, הגבולות המיגדריים כביכול נשמרו, וזה משהו שאמור להדליק נורה אדומה. מצד-שני..
שרון קנטור : את חושבת באמת שאין תזוזה?
ד'ר לימור ראובך : אז זה מה שאני רוצה להגיד. זה בדיוק ה-'מצד שני' שאני רוצה להגיד. כי מצד-שני, אני פוגשת הרבה מאד בני נוער, גם מבתיה'ס וגם במכללות, הסטודנטים, ואני רואה שכן, השיח הוא אחר לגמרי, בדיוק כמו שלוק ביטאה כרגע. היא אמרה! היא אמרה! היא ביטאה איזשהו קול שאומר, רגע, זה לא מה שהיה פעם. אז יש פה איזשהו קונפליקט. כי מצד-אחד, אנחנו רואים שהילדים בסופו של דבר כן שומרים – אנחנו רואים את זה בתחפושות, בתוצרים הפופולריים. ומצד-שני, השיח הוא קצת אחר. אז איך זה מתיישב? אני אשאל את זה קצת אחרת. בוא נניח שאני בן, כן? אני נער ואני מעריץ את נועה קירל. האם זה מובן מאליו שאני אתחפש לנועה קירל ואגיע לבי'ס ואתקבל במחיאות כפיים?
שרון קנטור : לא. זה מיוחד!
ג'קי לוי : וואוו. זה נורא תלוי איזה בי'ס. כן.
שרון קנטור : שמע, הכל תלוי באיזה בי'ס וכו' וכו'. אבל.
ג'קי לוי : אבל יש אפשרות כזאת. בוא נאמר..
שרון קנטור : זה מיוחד. זה בטח פחות נפוץ מאשר נועה קירל – שבת מתחפשת לנועה קירל. כן.
ד'ר לימור ראובך : אז מה שאני רוצה לטעון בעצם – אני רוצה לעמוד בדיוק על המקום הלא ברור, המקום העמום הזה, שאומר שמצד-אחד – אני חוזרת על הדברים שלי – שמצד-אחד, אנחנו כן מרגישים איזשהי תזוזה. כן, בסופו של דבר, כמו שאמרה לוק..
ג'קי לוי : לוקה.
ד'ר לימור ראובך : יש תחפושות קבוצתיות.. לוקה, סליחה. בני נוער היום כן יוצרים תחפושות אישיות משל עצמם ולאו דווקא קונים! ומצד-שני, כשאנחנו מסתכלים על החנויות, אז אנחנו רואים שמה שהיה הוא שהווה!
שרון קנטור : אז בעצם.. זאת-אומרת, פורים הוא מצד-אחד, אמור להיות המקום שבאמת מגשים לנו פנטזיות גם פנטזיות לא מקובלות. אבל בעצם גם הכלא החברתי השגור גם בא לידי ביטוי אולי אפילו ביתר-שאת לנוכח אולי הפנטזיות שלנו.
ד'ר לימור ראובך : נכון. בדיוק ככה. ולכן אני חושבת שאנחנו נמצאים במין תקופה כזאת מאד עמומה ולא ברורה! תוסיפו את זה שהתחפושות.. מאז שהתחפושות הפכו להיות הרבה יותר נגישות לכולם! פעם תחפושת היה מוצר מאד יקר, היום התחפושת באמת זה משהו מאד נגיש. דיברו קודם גם על הזמנות מכל מיני אתרים מחו"ל. אז גם זה מייצר איזשהו נדבך נוסף, כל הרעיון הזה של תחפושת ממצבת מיגדר. כן? ושוב, מצד-שנ,י אני מרגישה שאני מבלבלת אתכם קצת. אתם איתי בענין הזה?
ג'קי לוי : אנחנו איתך.
שרון קנטור : אנחנו איתך. אבל בוא ניגע בנושא המיני והקיצורים של התחפושות. לא? מה אתה אומר..
ג'קי לוי : אפשר.. אפשר.. את מסכימה עם הדובר הראשון שלנו בחצי הזה, שאמר שזה הכל בראש שלנו או שלי אפילו. ותכל'ס התחפושות האלה של שוטרת סקסית ומיילדת סקסית והשד יודע מה עוד, הם לגמרי בתחומי הנורמלי והחמוד?
ד'ר לימור ראובך : תראה, אתה דורש ממני משהו שהוא קצת בעייתי.
שרון קנטור : זהו ג'קי.
ד'ר לימור ראובך : זאת-אומרת, לקבוע האם האורך של החצאית משקף משהו חברתי..
ג'קי לוי : אני לא מדבר על אורך החצאית. אבל כשאני רואה בעמוד האמצעי בעיתון שאני קורא בבוקר, דף פרסומי שבו לשוטרת יש משום מה אזיקים שלא לקוחים מעולם זרועות הביטחון אלא מעולם של זרועות..
שרון קנטור : אתה מעדיף את עולם זרועות הביטחון על פני העולם האחר. זו השאלה החשובה, ג'קי.
ג'קי לוי : כן. אבל אם התחפשת לשוטרת, אז שתהיה שוטרת ולא שוטרת עם הפנטזיה של איזה חולה מין.
שרון קנטור : ג'קי, אתה פוסל פה אוכלוסיה נורא רחבה! שלא מזיקים לאיש גם האנשים האלה. כן. סליחה. תמשיכי בבקשה.
ד'ר לימור ראובך : אני אחזור לעמדת המוצא שלי, שבסופו של דבר, התחפושת משקפת את התרבות הלוקלית והשאלה היא, אם אני לוקחת את הדברים שלך ומתייחסת לתחפושות של הילדים הקטנים יותר, מה משפיע על מה. זאת-אומרת, האם התחפושת, מצד-אחד, מושפעת מכל מה שקורה בסביבה ואז באמת כמו שאתה אומר, יכול להיות שהאזיקים הפכו להיות מאזיקים ממתכת לאזיקים מפרווה ורודה. או שהפוך! זאת-אומרת, שהתחפושות משפיעות על הילדים! מה משפיע על מה! כמו כל תוצר תרבותי אחר, אנחנו שואלים איפה בדיוק המוביליות, איפה שמים את קו האמצע! כן? כמו שאני אתייחס לפרסומת, כמו שאני אתייחס לסרט קולנוע! אני שואלת את עצמי מה משפיע! מה משפיע יותר! האם הקולנוע משפיע על הילד הקטן או על הילדה הקטנה. או אם ניקח לעניין התחפושות! האם התחפושת של האזיקים הורודים – המלמלה הורודה, או אני לא יודעת איך להגדיר את זה אחרת – האם התחפושת הזאת תשפיע על הילדה הקטנה. כרגע היא מסתכלת על אחותה הגדולה שמתלבשת ככה, כן. או הפוך!
שרון קנטור : שאלות גדולות! ד'ר לימור ראובך, אנחנו נאלצים לסיים. ד'ר לספרות ומיגדר ומרצה למכללת לוינסקי לחינוך. תודה רבה!