מיקי ברנדט בראיון על התערוכה "השקט שצועק"

מיקי ברנדט צלם, מספר על תערוכת הצילומים שלו "השקט שצועק" שמוצגת בגלריה לאמנות עכשווית במכללת לוינסקי לחינוך ומתעדת עיר שננטשה לאחר האסון הגרעיני בצ'רנוביל.

ערוץ הטלויזיה כאן 11, 3.4.2019

תמלול:

אראל סג"ל : כן, השקט שצועק תערוכת צילומים מתעדת עיר שננטשה בעקבות האסון הגרעיני בצ'רנוביל. אסון צ'רנוביל, לפני, מיקי ברנט הצלם,
מיקי ברנדט : 86,
קלמן ליבסקינד : 86, תודה שאתם פה,
אראל סג"ל : וודאי, כרגע היה לי בלאק, אסון צ'רנוביל, כאמור, כור גרעיני בצ'רנוביל, מתפוצץ דולף, כל הסביבה מתפנה, ומיקי ברנט מגיע לשם, ומצלם בעצם,
קלמן ליבסקינד : הוא חובב איזורי אסון,
אראל סג"ל : זמן שקפא, מה שאתם רואים, זמן שקפא לחלוטין.
קלמן ליבסקינד : בוא נגיד שאנחנו מדברים לרגל תערוכה חדשה, השקט שצועק, שמוצגת בגלריה לאומנות עכשווית במכללת לוינסקי, לחינוך, ומציגה צילומים שלך מהעיר הזו, שננטשה באותו יום?
מיקי ברנדט : שננטשה יומיים לאחר מיכן,
אראל סג"ל : הודיעו לאנשים תעזבו ועזבו.
מיקי ברנדט : תוך כמה שעות, ז"א הביאו מקייב 1,100 אוטובוסים, העלו את כולם, אמרו להם קחו רק כמה מסמכים, אתם תחזרו, הם מעולם לא חזרו.
קלמן ליבסקינד : כמה אנשים גרו שם?
מיקי ברנדט : חמישים אלף.
קלמן ליבסקינד : ואין שם כלום היום?
מיקי ברנדט : אין שם,
קלמן ליבסקינד : כמו שאנחנו רואים בתמונה, ככה זה עומד?
מיקי ברנדט : זה תמונה פונרמית של העיר, אם לא רואים פה כל כך, אבל בקצה הימני של התמונה, אפשר היה לראות את הכור, אם היא לא היתה חתוכה, אבל היא קצת חתוכה, …
אראל סג"ל : תוך כדי העבירו עוד תמונות,
קלמן ליבסקינד : למה בעצם, הרי, זה לא העיר היחידה שנפגעה, כל האיזור נפגע, אז למה היא ננטשה?
מיקי ברנדט : נפגעו הרבה מאוד כפרים, אבל עיר, זאת העיר היחידה. כן, גם הכפרים ננטשו. אבל כפרים הם כפרים קטנים, כמה עשרות מהם, אבל פה היתה עיר תוססת, גדולה, מאוד משמעותית,
קלמן ליבסקינד : אפשר להסתובב שם היום?
מיקי ברנדט : אפשר להסתובב,
קלמן ליבסקינד : אתה הסתובבת, אז כנראה שאפשר להסתובב.
מיקי ברנדט : אפשר להסתובב לכמה ימים.
אראל סג"ל : אבל אתה יודע, אתה יכול להוליד ילד עם שני ראשים, בעקבות … זה לא מפחיד?
מיקי ברנדט : לא הייתי ממליץ לנשים בהריון להסתובב,
אראל סג"ל : לא, אבל כאילו, התמגנת כשצילמת שם?
מיקי ברנדט : לא, לא, לא, זה כבר לא מסוכן, אם אתה נזהר, אם אתה לא נוגע בשום דבר.
אראל סג"ל : לא לגעת, לא זה, כי בכל זאת אתה יודע, עכשיו תראה, יש משהו,
קלמן ליבסקינד : מה אנחנו רואים פה בתמונה הזו?
מיקי ברנדט : פה רואים, היו שם 3 בריכות שחיה אולימפיות בעיר הזאת, זאת אחת מהן, החלק השמאלי, השמאלי, זה, איך שזה נראה היום, החלק הימני זה איך שזה היה נראה לפני הפינוי. זה תמונה שמצאתי באינטרנט, של,
אראל סג"ל : ואתה נכנס לשם, ומה רואים בתוך הבריכה שם?
מיקי ברנדט : לא, כרגע היא ריקה,
אראל סג"ל : ריקה,
מיקי ברנדט : מתפוררת,
אראל סג"ל : הכל, בעצם מה שאתה הולך בעיר, זמן שקפא, ברית המועצות לפני שהיא מתפרקת,
מיקי ברנדט : נכון,
אראל סג"ל : אז הכל, כל הסימנים, והיא נותרה ככה, זה כאילו אם אתה רוצה לראות איך ברית המועצות רגע לפני, רגע לפני ההתפרקות, לשם,
מיקי ברנדט : לגמרי.
קלמן ליבסקינד : מה זאת אומרת? מה, תן דוגמאות למה שרואים …
מיקי ברנדט : בכל כיתת לימוד יש תמונה של לנין, יש שמה הרבה מאוד,
קלמן ליבסקינד : הסתובבת בכיתות.
מיקי ברנדט : סליחה?
קלמן ליבסקינד : הסתובבת בכיתות.
מיקי ברנדט : כן, היו שמה 5 בתי ספר המון כיתות, ואחר כך, הנה, עכשיו אנחנו רואים תמונה של אחת הכיתות, ככה זה נראה היום. למשל, זה היה ערב אחד במאי, כי כמה ימים אחרי הפינוי היה אחד במאי, כל העיר מלאה כרזות של המפלגה הקומוניסטית,
אראל סג"ל : עדיין נשארו חלק מהכרזות, אמנם דהו, בטח אני חושב,
מיקי ברנדט : אבל נשאר, נשאר.
אראל סג"ל : אז בעצם זה כאילו איזה סוג של מצ'ו פיצ'ו, כאילו, כל הערים הנסתרות, או שהן בתוך חורבן, פה זה בגלל מעשי ידי אדם, בעצם הדליפה האטומית,
מיקי ברנדט : כן,
אראל סג"ל : והכל נשאר,
קלמן ליבסקינד : כשאתה מסתובב שם, ואתה רואה את כל הדברים האלה, קח אותנו לאיזה תמונה שתיים שנגעו בך,
מיקי ברנדט : אתה נכנס שם לבית חולים, ויש שם חדר תינוקיה, עם עריסות של תינוקות שרק נולדו, אבל רק בלי תינוקות.
אראל סג"ל : אתה יודע, כשמבקרים בפומפי למשל, מי שאז נגיד, זה כאילו, זה גם כן, עיר שנחשפה, נחשפה ברגע, ברגע של אסון, אז אתה יודע, אבל, יש עוד את החלק, אתה יודע, יש את הדמויות האלה שנותרו, העבירו אותם אחר כך למוזיאון, אבל פה אין אנשים. ז"א אין את ה, אין את ה, את הרגע הזה,
מיקי ברנדט : אין אנשים אבל יש הרבה יותר עקבות של החיים שהיו וקפאו.
אראל סג"ל : כן, והרוסים לא מתכוונים לעשות עם זה שום דבר?
מיקי ברנדט : הם ניסו לטהר את זה, אבל זה בלתי אפשרי זה,
אראל סג"ל : ז"א האיזור הזה יישאר איזור אסון עד מתי?
מיקי ברנדט : עשרת אלפים שנה.
אראל סג"ל : עשרת אלפים שנה אי אפשר לגדל שם כלום.
מיקי ברנדט : לא.
קלמן ליבסקינד : אנשים ניסו לחזור, אולי לקחת דברים, או משהו?
מיקי ברנדט : ניסו, אבל זה איזור צבאי, יש שמה הרבה גנבי מתכות שניסו לגנוב מתכות, אבל יש שם זה איזור צבאי סגור,
אראל סג"ל : כי זה מסוכן, המתכות האלה מאוד מסוכן למחזר אותן.
מיקי ברנדט : מאוד מסוכנות, חלק הם קברו למשל, כל המכוניות, והיה שם אלפי מכוניות, הם פשוט קברו אותם, כי זה היה רדיו אקטיבי לגמרי, שומרים שם בצורה מאוד קפדנית, זה איזור צבאי סגור, אתה צריך הרבה מאוד אישורים בשביל להיכנס, זה לא, אתה לא יכול להיכנס.
קלמן ליבסקינד : אמרת שאתה מתעניין באסונות, זה צ'רנוביל, גם
בנמיביה, …
מיקי ברנדט : לא באסונות, אני מטייל במקומות נטושים. כן,
אראל סג"ל : למה?
מיקי ברנדט : זה מרתק אותי. מקומות שהיה בהם חיים, והם קפאו, ולרוב, קפאו ברגע אחד, כמו צ'רנוביל, או,
קלמן ליבסקינד : מה היה בנמיביה?
מיקי ברנדט : נמיביה, זה עיירה של, עיירה,
קלמן ליבסקינד : רואים את זה עכשיו,
מיקי ברנדט : כן, נכון, אנחנו רואים את זה עכשיו, או, זה התמונות, עיירה של, כורים מחפשי יהלומים, שהם מצאו שם יהלומים, ואז הגרמנים הקימו שם עיירה,
קלמן ליבסקינד : איזה שנה אנחנו מדברים?
מיקי ברנדט : אנחנו מדברים על תחילת המאה ה-20 אלף תשע מאות ומשהו, ובשיאה היו שמה 800 אנשים משפחות גם כן, מבני ציבור, זה המבנים שם היו דומים למבנים של הטמפלרים, זה בתי עץ דו קומתיים כאלה,
אראל סג"ל : כן,
מיקי ברנדט : ב-1950 נגמרו היהלומים, והם פשוט נטשו את זה. וברגע שהם נטשו את זה, הבניינים נשארו, והחולות הנודדים פשוט נדדו לתוך ה,
אראל סג"ל : נראה כמו ציור התמונה הזאת.
קלמן ליבסקינד : ממש,
אראל סג"ל : ממש כמו ציור.
מיקי ברנדט : פשוט רואים את החול,
אראל סג"ל : החול נכנס,
מיקי ברנדט : חולות נודדים, חולות, …
קלמן ליבסקינד : החול יזכור. רק תן לנו עוד את הפרטים שוב של התערוכה, למי שרוצה לראות,
מיקי ברנדט : בגלריה לאומנות, של סמינר לוינסקי.
אראל סג"ל : מדהים, כדאי ללכת לראות, תמונות …
קלמן ליבסקינד : מיקי ברנט, תודה רבה לך,
מיקי ברנדט : תודה לכם.