עורכת המרחב: ד"ר עדית ליבנה

אתם מוזמנים ליצור קשר בכל שאלה, תהייה, הערה והארה: idit.livne@levinsky.ac.il | 050-6216108

עניינו של מרחב זה בסוציולוגיה, דהיינו, תחום המחקר, ההגות והחשיבה המתמקד בניסיון להבין את החברה ואת כל מה שהוא בגדר חברתי. הוא מוסיף ומתמקד בסוציולוגיה של החינוך, מחקר של המוסדות, התהליכים והיחסים החינוכיים הכרוכים בהיבטים חברתיים נרחבים אשר מתבסס על הפרדיגמות הסוציולוגיות השונות.

מטרתו של המרחב היא לחשוף את הקוראים לדיסציפלינה החשובה של הסוציולוגיה של החינוך, ובכללה מגוון התאוריות והגישות שהיא כוללת וכן המחקרים הנערכים במסגרתה. כך יוכלו הקוראים לגבש הבנה מעמיקה ביחס למערכת החינוך בארץ, החל מהעשורים הראשונים ועד המאה ה-21, ולעצב ראייה ביקורתית כלפיה תוך ניסיון לעמוד על טיבם של האמצעים שהוצעו ועלו לקידומה.

כל זאת, ביחס למרצים במכללה החוקרים ומלמדים לפי הדיסציפלינה של הסוציולוגיה של החינוך. לפיכך, ניתן למצוא במרחב את תחומי המחקר וההוראה של מרצים אלה, ספרים ומאמרים פרי עטם וחיבורים קצרים שכתבו על אודות סוגיות ודילמות ממוקדות כמו גם המלצות שלהם לקריאה נוספת. נוסף על כך, ניתן למצוא במרחב הפניות לימי עיון וכינוסים וכן קולות קוראים לפרסומים שונים.

 

ד"ר ליאת ביברמן-שלו | Liat.shalev@levinsky.ac.il

ראש החוג לחינוך. סוציולוגית חינוכית החוקרת היבטים של צדק חלוקתי בחינוך בהקשר של שיטות הוראה וחלוקת ציונים.

מחקריה האחרונים עוסקים בפדגוגיות מתקדמות ובתרבויות הדיסציפלינריות המתעצבות סביב תחומי הדעת הנלמדים בבית-הספר ובהשפעותיהם של תהליכי הגלובליזציה על מעמדם המקצועי של מורי הדעת השונים.


ד"ר עינב ארגמן | einav.argaman@levinsky.ac.il

חוקרת מוסדות חינוך, תוך התמקדות בדיבור, בטקסט ובשפת הגוף כמתווכים נושאים סוציולוגיים שונים, בהם: יחסים היררכיים וקולגיאליים, אי הסכמות, תהליכי שינוי, מיצוב (מרכז-פריפריה; רוב-מיעוט). עבדה בשיתוף עם פרופסור צ'ארלס גודווין בעת שְׁהִיָּתה כחוקרת אורחת ב-UCLA, במרכז מחקר המתמחה בשפה, אינטראקציה ותרבות. פרסמה בכתבי עת מובילים בארץ ובעולם, בהם – Discourse Studies, Journal of Pragmatics, Semiotica, Applied Linguistics. מרצה בכירה וראש התכנית לחינוך לשוני בחברה רב-תרבותית בלימודי התואר השני במכללה. משמשת חברת הנהלה באגודה הישראלית לחקר שפה וחברה.


ד"ר ליאת אייל | liate@levinsky.ac.il

מכשירה מורים ומנחה עבודות מחקר בנושאים: ניהול כיתה, תכנון לימודים, בית הספר כמערכת ארגונית, מנהיגות והובלת חדשנות חינוכית, מחקר איכותני ומחקר פעולה.

חוקרת הובלת שינוי במערכת החינוך, חדשנות פדגוגית והטמעת טכנולוגיות חדשניות בחינוך.


ד"ר עדית ליבנה | idit.livne@levinsky.ac.il

סוציולוגית של החינוך, החוקרת תהליכים של ריבוד ואי-שוויון במערכת החינוך בארץ בהשוואה למדינות אחרות.

בין הנושאים בהם מחקריה עוסקים: הסללה לסוגיה השונים בחינוך התיכון, האוניברסיטאות והמכללות לעומת החינוך העל-תיכוני הלא-אקדמי וכן הלאה.

מלמדת קורסים שעניינם בנושאים אלה וכן קורסים בתכנון לימודים יחד עם קורסים מתודולוגיים המתמקדים הן במתודה הכמותית הן בזו האיכותנית.


ד"ר ירדן ענב | enav.yarden@levinsky.ac.il

עבודת הדוקטור שלו הציגה אתנוגרפיה של סטודנטים ישראלים במכללה אקדמית בשומרון, ועסקה בציונות, אזרחות וזהות ישראלית.

עוסק בהכשרה ובפיתוח של צוותי הוראה, ומלמד מגוון קורסים בסוציולוגיה של החינוך. 


ד"ר יעל (ילי) נתיב | nativ@levinsky.ac.il

יעל (ילי) נתיב היא חוקרת מחול וחינוך למחול בהקשרים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים. היא מרצה בכירה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות ASA, מרצה במכללת לוינסקי בפקולטה של החינוך המוזיקלי ובפקולטה לחינוך  וחברה בסגל המרצים של לימודי אמנות מקוונים באוניברסיטת רטגרס, ניו ג'רזי בארה"ב. היא  בוגרת בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים (דוקטורט), אוניברסיטת סן פרנסיסקו ביצירתיות וחינוך לאמנויות (תואר שני), אוניברסיטת הסורבון בפריז בכוריאוגרפיה (תואר ראשון), ומכללת סמינר הקיבוצים בהוראת מחול ותנועה (תעודת הוראה). תחומי ההוראה והכתיבה שלה נוגעים בחינוך לאמנויות, סוציולוגיה של הגוף, המופע, המחול והאמנויות; חברה ישראלית ותרבות; וחינוך למחול. היא חברה בוועדת מקצוע עליונה המייעצת לפיקוח על המחול במשרד החינוך, חברה לשעבר במדור מחול המייעץ למשרד התרבות והספורט ושותפה להקמת האגודה הישראלית לחקר המחול. לאחרונה נתמנתה ליו"ר הוועד המנהל של עמותת הכוריאוגרפים. ספרה, אותו כתבה במשותף עם ד"ר הודל אופיר, סדקים של חירות: גוף מגדר ואידיאולוגיה בחינוך למחול בישראל, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים ב – 2016 ומציג את מחקר הדוקטורט שלה שעסק בנערות הרוקדות במגמות מחול בבתי ספר תיכון בישראל. מחקרה העכשווי עוסק ברקדנים מקצועיים מזדקנים המופיעים על הבמה ובחוויית הגוף הרוקד.

Biberman-Shalev, L. (2018). Personal blogs or communal blogs? Pre-service teachers' perceptions regarding the contribution of these two platforms to their professional development. Teaching and Teacher Education69, 253-262.‏

Pre-service teachers frequently underestimate the relevance of reflective practice to their professional development. This study explored the integration of personal vs. communal blogs and their contribution to pre-service teachers' professional development. Qualitative analyses of interviews with pre-service teachers and their posts revealed: personal blog—a space for organizing learning; effect on memory; encourages self-exploration; raises importance of reflective practice; improves writing and information and communications technology skills; communal blog—raises awareness of diverse perspectives and importance of peer learning; encourages competition and sharing; improves writing but not information and communications technology skills. The main conclusion posits that integrating both blogs contributes to pre-service teachers' training.

 

ליבנה, ע' (2017). הסללה בתוך מסלול: הסללה דה פקטו במסלול העיוני בחינוך התיכוני בישראל. בתוך ר' ארביב-אלישיב, י' פניגר וי' שביט (עורכים), יש סיכוי לשינוי? תאוריה ומחקר עדכני על שוויון הזדמנויות בחינוך (עמ' 112-83). תל-אביב: מכון מופ"ת.

הסוציולוגיה של החינוך עוסקת רבות בהסללה, דהיינו בהכוונה של תלמידים למסלולי לימוד נפרדים, בין אם בבתי-ספר שונים ובין אם במסגרת אותם בתי-הספר. זאת, תוך הבחנה בין הסללה דה יורה המתבטאת בהכוונה של תלמידים למסלול העיוני לעומת הטכנולוגי לבין הסללה דה פקטו המתייחסת לקשר שבין הרמות בהן לומדים התלמידים את המקצועות השונים בתוך מסלולים אלה. המאמר הנוכחי מבקש לעמוד על טיבה של ההסללה דה פקטו במסלול העיוני במגזר הממלכתי-עברי, הממלכתי-דתי והממלכתי-ערבי, בעקבות הרפורמה בבחינות הבגרות. הקובץ עליו מתבסס המחקר משלב בין נתוני השאלון המורחב במפקד האוכלוסין בשנת 1995 לבין נתוני משרד החינוך. שיטת ניתוח הנתונים הייתה ניתוח משוואות מבניות. הממצאים מלמדים כי קיימת הסללה דה פקטו במסלול העיוני, כאשר המסלולים המאפיינים את שלושת המגזרים הם תעודת הבגרות הרגילה והמסלול המדעי. אי-השוויון החברתי בכל המגזרים כרוך במסלול המדעי, ובמידה מסוימת גם בתעודת הבגרות הרגילה. המקצועות של מדעי החיים והמקצועות ההומניסטיים, לעומת זאת, כמעט ואינם מושפעים ממאפייני הרקע החברתי של התלמידים. המאמר מסכם בטענה כי למרות אופייה הייחודי, ההסללה דה פקטו מהווה הסללה לכל דבר מבחינת הסגרגציה החברתית הכרוכה בה ומבחינת השלכותיה החשובות על עתידם של התלמידים.

 

ביברמן-שלו, ל' (2017). שטחת התוכן ושטחת הפדגוגיה בתרבות תחום הדעת. דפים, 64, 43-11.

בישראל כמו במדינות רבות בעולם מתאפיין ארגון ההוראה בבתי ספר בחלוקה לתחומי דעת. חלוקה זו יוצרת בתוך בתי הספר תרבויות משנה המתעצבות סביב תחומי הדעת השונים. מטרתו של המאמר היא לזרות אור על תופעת תרבות תחום הדעת והשפעתה על עבודת המורה בהקשר החינוכי בישראל. המאמר מתמקד בשתי שטחות העשויות לייצג את תרבות תחום הדעת: שטחת התוכן (שמשמעה תפיסות המורים את מבנה תחום הדעת) ושטחת הפדגוגיה (שמשמעה תפיסות המורים את הוראת תחום הדעת). ממצאי המחקר נשענים על ראיונות חצי-מובנים שנערכו עם 18 מורים ומורות המלמדים מגוון של תחומי דעת בחטיבות הביניים ובתיכונים בישראל. הממצאים מתארים באופן השוואתי את התרבויות המתעצבות סביב התחומים מתמטיקה, פיזיקה, מדעים, ספרות, תנ"ך, היסטוריה, לשון ואנגלית, תוך כדי התייחסות לשתי שטחות התרבות. מן הממצאים עולה כי שטחת התוכן ושטחת הפדגוגיה נתפסות בצורה שונה על ידי מורי תחומי הדעת השונים, וכי קיימת זיקה בין שתי השטחות. בתוך כך מתערערת הטיפולוגיה הקלסית של תחומי הדעת המבחינה בין מדעי הטבע לבין מדעי הרוח. ניתוח תפיסות המורים מצביע על מנעד אפשרי של ארבעה מקבצים של תחומי דעת: קשים/סגורים, רכים/פתוחים, דינמיים/גמישים ודואליים. בפרק הדיון והסיכום מוצגות ההשלכות התאורטיות והמעשיות של ממצאי המחקר על הכשרת מורים וכל רפורמות בתכניות הלימוד.

 

ליבנה, ע', פזמוני-לוי, א' וארביב-אלישיב, ר' (2016). הקמתן של המכללות להכשרת הנדסאים בישראל וההשלכות על ריבוד ההשכלה הגבוהה. בתוך א' אדי-רקח וא' כהן (עורכים), דינמיות בהשכלה הגבוהה (עמ' 188-161). תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב.

בדומה למכללות הקהילתיות בארצות-הברית, מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל כוללת מכללות להכשרת הנדסאים אשר מעניקות לסטודנטים הלומדים בהן הכשרה המתאימה לשוק העבודה. עם זאת, ובניגוד למכללות הקהילתיות, המכללות להכשרת הנדסאים אינן נחשבות לחלק ממערכת ההשכלה הגבוהה ומסלולי המעבר שלהן למוסדות האקדמיים אינם סדירים ומוגבלים בהיקפם. כדי לעמוד על טיבם של הבדלים אלה, למאמר הנוכחי שתי מטרות: ראשית, לתאר את הקמתן והתפתחותן של המכללות להכשרת הנדסאים; שנית, להעריך את השלכותיהן על אי-שוויון חברתי בנגישות להשכלה הגבוהה בישראל. לשם כך, השתמשנו במחקר משולב, הכולל ניתוח של מקורות ראשוניים ומשניים המתארים את המדיניות הרשמית ואת השיח הציבורי סביב מכללות אלו (מחקר איכותני היסטורי) לצד השוואה בין הסטודנטים במכללות להכשרת הנדסאים לסטודנטים במוסדות האקדמיים וכן בין סטודנטים בתחומי לימוד שונים בתוך המכללות להכשרת הנדסאים (מחקר כמותי). על-בסיס המודל של פיליפס לניתוח האופן בו מדיניות ורפורמות חינוכיות חוצות גבולות, מצאנו כי המכללות להכשרת הנדסאים בישראל התבססו על המודל ההולנדי של בתי-ספר טכניים גבוהים (HTS), אך ייסודן נבע מלחצים מקומיים. הקמתן בפועל של המכללות להכשרת הנדסאים בהקשר הישראלי עוצבה על-ידי היגיון תרבותי שרואה את עיקר תפקידה של ההשכלה הגבוהה במחקר ובהפקת ידע, וכך נוצרה מערכת השכלה גבוהה בינארית. תוך התבססות על הספרות הסוציולוגית החינוכית העוסקת בגיוון וריבוד במערכת ההשכלה הגבוהה, מצאנו כי המכללות להכשרת הנדסאים מושכות יותר סטודנטים משכבות מוחלשות ויותר סטודנטים בעלי יכולת לימודית נמוכה יחסית לעומת המוסדות האקדמיים. יתר על כן, כאשר סטודנטים מרקע חברתי חזק ובעלי יכולת לימודית גבוהה לומדים במכללות להכשרת הנדסאים, הם ילמדו בדרך-כלל את התחומים היוקרתיים יותר. ממצאים אלה מצביעים על כך שאם קובעי המדיניות בישראל שואפים להגביר את הנגישות להשכלה גבוהה, עליהם לחשוב מחדש על המדיניות הקיימת ולקדם את אפשרויות המעבר מהמכללות להכשרת הנדסאים למוסדות האקדמיים.

 

 

שמשוני, ר' וענב, י' (2016). איך הופכים את התרבות הארגונית בבית הספר לתרבות מקדמת למידה? הגיע זמן חינוך (כתב עת אלקטרוני). ניתן להורדה

"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" (שאול טשרניחובסקי). בהתאמה, אפשר לומר שהתלמיד אינו אלא תבנית נוף בית סיפרו. התרבות הארגונית הבית ספרית יכולה להשפיע רבות על הלומדים (והעובדים) בו, להעצים אותם, ולעודד ללמידה ועשיה. אומנם התרבות הארגונית בבתי ספר אינה אחידה, אך בכל בית ספר מומלץ ליצור ולטפח "תרבות ארגונית של למידה". המושג "תרבות ארגונית" הוא סינתזה של שני מושגים משני עולמות ידע שונים: "תרבות" היא מושג יסוד באנתרופולוגיה חברתית-תרבותית, ואילו המושג "ארגון" מגיע מתורת הניהול וחקר הארגונים. הסינתזה הזו מסמלת שילוב של חקר ארגונים בעזרת שאלוני שביעות-רצון לאבחון אקלים ארגוני, תצפיות עומק ללימוד הנורמות הנהוגות בארגון הנחקר ומציאת "השפה הארגונית" דרך צפייה בשגרת העבודה ובטקסים, הנהוגים בארגון. שילוב התחומים מאפשר לנו להתבונן לעומק בתרבות הארגונית של בית הספר, לנתח אותה ולוודא שהיא אכן מקדמת למידה.

 

 

אייל, ל', סיון, מ', אלמי-מלמן, ס' וכהן, ע' (2015). לא על הטכנולוגיה לבדה – 'פדגוגיה של למידה רבודה' – הערכה של תכנית ניסוי. מס"ע (פורטל תוכן בהוראה והכשרת מורים). ניתן להורדה

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את עמדתם של מורים ותלמידים כלפי מודל שפותח בבית-הספר הניסויי שבח מופת, בשם 'פדגוגיה של למידה רבודה'. מודל זה בא לענות על אתגרי החינוך בעידן הפוסט-מודרניסטי, ומתבסס על תהליך חינוכי בשלושה שלבים: א. השתלבות הלומד במציאות הדינמית והפלורליסטית ב. מתן פרשנות אישית למציאות בהתאם לערכים המתאימים ללומד ושאותם מעונין לאמץ ג. פעילות יוצרנית ופרו-אקטיבית חברתית, המאפשרת ביטוי הקול האישי של הלומד, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. עקרונות המודל הם עיסוק בנושאי לימוד מהותיים, גמישות בתכנית הלימודים ומרחבי הלמידה, אוטונומיה למורים ולתלמידים ודגש על יצירת תוצרים מבוססי טכנולוגיות מתקדמות בעלי ערך חברתי גבוה. במחקר השתתפו 88 תלמידים בגיל חטיבת ביניים ו-15 מורים. המחקר התבצע בשילוב שיטות כמותניות ואיכותניות. התוצאות מציגות שביעות רצון גבוהה מיישום המודל, הן של התלמידים, הן של המורים. האתגרים העומדים בפני המורים הם הובלת תהליכים קבוצתיים וצורך בהכשרה בהנחיית תהליכים מבוססי פרויקט המאופיינים בתשתיות טכנולוגיות מתוחכמות. המסקנה המרכזית היא כי  קיומה של ההבטחה החינוכית והפדגוגית העומדת מאחורי שילוב טכנולוגיה תלויה ביכולת בית-הספר להוביל ולהטמיע תהליכים בכל רובדי הארגון.

 

Enav, Y. (2014). Israeliness in No Man’s Land: Citizenship in the West Bank of Israel/Palestine. Frankfurt, Germany: Peter Lang GmbH Publication.

This book is the result of ethnographic research carried out in the Academic College of Judea & Samaria (ACJS), located in the West Bank of Israel/Palestine. The book deals with Israeli citizenship and identity, and examines the ways in which it is being understood and imagined by ACJS students and teachers. The book also analyzes the Orange Zionist organizational culture of the ACJS.

 

אייל, ל' (2013). תבונה קולקטיבית כמודל למנהיגות שיתופית בתהליך פיתוח תכניות לימודים: המקרה של בניית תכנית המצוינות במכללת לוינסקי. ביטאון מכון מופ"ת, 50, 58-52.

טום אטלי, חוקר, חלוץ של שינוי חברתי, העומד בראש הארגון  Co-Intelligence Institute, טוען כי ה'תבונה' היא מילה שאנו משתמשים בה כדי לתאר את היכולת של הפרט ללמוד, לפתור בעיות, לתכנן את העתיד וליצור היגיון בעולם הפנימי והחיצוני (Atlee, 2008). אטלי מבקש להחזיר את האזרחים לדמוקרטיה. בעיניו הדמוקרטיה היא אמצעי שדרכו קבוצות אנוש, קהילות וחברות יכולות ליצור את עתידן יחד. תבונה קולקטיבית (collective intelligence) היא בעיניו היכולת לארגן בחוכמה את החיים שלנו יחד – כולנו חכמים יותר יחד מאשר לחוד. בארגונים חינוכיים התופעה של שימוש בתבונה קולקטיבית נפוצה פחות. מדוע? ארגונים חינוכיים מטבעם אינם בעלי מאפיינים דמוקרטיים. בדרך כלל את פעילותם של ארגונים אלו מכתיבות מדיניות ותכנית לימודים; על אנשי הסגל וההנהלה לעבוד לפיהן, התלמידים מחויבים בנוכחות בבית הספר וכן הלאה. ארגונים חינוכיים הם גופים פורמליים, ממשלתיים אשר מטבע הדברים שינויים ותהליכי קבלת החלטות בהם איטיים, כפופים לאילוצים ולמגבלות בירוקרטיות, ממשלתיות, הקשורות למדיניות, לחוזים ועוד.

אתר אינטרנט שהוא מרכז ידע בנושא נשים ומגדר –יודעתהפועל לשיתוף, הנגשה ויצירה של ידע בנושאים מגדריים. מרכז הידע הוקם על ידי מרכז שוות במכון ון ליר, מוסד שמואל נאמן בטכניון והסדנה לידע ציבורי, בתמיכת משרד המדע והטכנולוגיה.

האתר מציג תשתית ידע עשירה, ידע מסוגים רבים וממקורות מגוונים: נתונים סטטיסטיים, מחקרים, כתבות, סרטונים, מדריכים, ארגונים, פרוטוקולים של ועדות, ספרים, חוקים ועוד. גם קשת קהלי היעד שלו רחבה ומגוונת במיוחד, ובראש ובראשונה פעילות ופעילים לשוויון מגדרי, חוקרות וסטודנטיות, ממונות ויועצות בתחום של שוויון מגדרי ומניעת הטרדה מינית, ועיתונאיות העוסקות בתחום.