יעל אלברט היא מאיירת, בוגרת המסלול לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עבודותיה הוצגו בתערוכות ובגלריות שונות, ביניהן במוזיאון ישראל, בבית אריאלה, בגלריית חנינא, בביאנלת האיור בברטילסבה ועוד. ליעל רקע עשיר באיור לתקשורת ולספרי ילדים והיא זכתה בפרסים, בציון לשבח על עבודותיה ונבחרה לאייר את ספרה של הסופרת איריס ארגמן חֲדַר הַפְּלָאוֹת שֶׁל סָבְתָא מָאשָׁה, בעיצובו של קובי פרנקו.
איריס ארגמן, מחברת הספרים האהובים בכיסים של גילי, רוזלינדה, הדובי של פרד (זוכה פרס "יד ושם") ועוד, כתבה את חֲדַר הַפְּלָאוֹת שֶׁל סָבְתָא מָאשָׁה בהשראת דמותה של המשוררת היידית מאשה שטוקר-פאיוק (1988-1913). .
יעל אלברט נחשפה לספריה של המשוררת, שאיירה בינה גבירץ, ילידת פולין שעלתה לארץ בשנת 1935. גבירץ, אשר איירה ספרי ילדים רבים, משלבת בעבודתה סגנון אירופי מאופק עם קו מקומי ארץ ישראלי. יעל ביקשה לשחזר משהו מהשילוב הזה – בין הישן לחדש, בין השמרני לסקרן ולשובב – באיוריה לספר הנוכחי.
פער דורות מובהק וניגודים רבים ניכרים בין הסבתא לילדה, ועם זאת, מגישה לנו יעל את הקשר ההדוק והמיוחד בין השתיים ואת החיבור השזור כחוט השני ברצף האיורים על אף ההבדלים ביניהן. עולם הניגודים מתאפיין בדרכים שונות, למשל, בצבעים החמים של הבית הישראלי לעומת צבעי הכחול הקרים מהזיכרונות מאירופה. הניגודיות הזו מהדהדת את ההבדל שחשה גם הילדה בין השפות שכתובות באותן אותיות, אך אחת מהן זרה וחדשה לה לחלוטין.
השימוש בחוטים ובבדים להכנת הבובה הם היצירה המשותפת של הסבתא והילדה. הבד הפרחוני הצהוב מופיע לאורך רצף האיורים בגלגולים שונים בדירת הסבתא. בכיסוי הספה, בשמיכת הטלאים ולבסוף גם בשמלת הבובה, עדות למיחזור ולמיצוי הישן לשימושים שונים. נכדתה הולכת בעקבותיה ביצירת שמלת הבובה מאותו בד, ובכך נותנות שתיהן יחד חיים חדשים למה שהיה נחלת העבר.
לאורך הספר, שזורים חוטים שמחברים בין הדפים ולעתים נקטעים. לדברי המחברת, "אלה הם חוטי הזיכרון הנפרמים, הזיכרונות ללא קצוות – כי הם נושאים את הגיבורה הרחק-הרחק לעבר ילדותה, ותמיד יישארו פרומים בנפשה." יעל יצרה כמה עבודות חדשות במיוחד לתערוכה זו, שבהן בחרה לעבוד בטכניקה של רקמות חוטים. הרקמות בתערוכה מציגות חלקים שנגזרו מתוך האיורים המקוריים לספר וכעת מקבלות משמעות חדשה בזכות העיסוק בחומר ובתלת ממד וממשיכות את מוטיב החוטים מהסיפור.
חדר הפלאות של סבתא מאשה הוא פרי יוזמה של המרכז להנחלת שפת היידיש ותרבותה ע"ש מקס וטובי פרידלנד ומכללת לוינסקי לחינוך. בספר זה מבקש המרכז לפתוח צוהר לעולמה של היידיש ולעודד את הקוראים הצעירים לצאת למסע בעקבות השפה ואוצרותיה התרבותיים. בספר משולבות מילים ביידיש שנכתבו בתעתיק עברי מנוקד, את חלקן תמצאו על קירות הגלריה.
